המפעל להכשרת ילדי ישראל (ע"ר)
בית טוב לגדול בו
נוהלי קליטה סרטונים  English
חדשות העמותה
מרכז טיפולי חדש נחנך בכפר הילדים עפולה עילית


סוגרת מעגל: ליאור בת 21- וכבר אמא ל-13 ילדים


להקת הזמר של כפר הילדים עפולה עילית שבה ממסע הופעות באנגליה וצרפת


המפעל להכשרת ילדי ישראל קיבל את תו מידות לאפקטיביות


בוחרים לתת, המפעל להכשרת ילדי ישראל מגייס משפחות אומנות לכפרי ילדים ברחבי הארץ




סיפור אחד מיני רבים לקליטת עליה מוצלחת



תומכיו הנאמנים של המפעל להכשרת ילדי ישראל מכירים לא מכבר את חלקו של הארגון בקליטתם של עולים חדשים. במהלך 65 שנות קיומו של הארגון, סייע המפעל להכשרת ילדי ישראל להשתלבותם המוצלחת של ילדים עולים, רבים. 

עם הקמתו של הארגון ב- 1943 שלחה הגב' רחה פראייר ז"ל (מייסדת המפעל להכשרת ילדי ישראל וכלת פרס ישראל) ילדים יתומים, ניצולי שואה, להכשרה חקלאית בקיבוצים ובמושבים. ילדים אלו גדלו כילדי חוץ במסגרת בתי הילדים שבקיבוצים. 

בשנות ה- 50 קלט המפעל ילדים רבים מילדי המשפחות שעלו מצפון אפריקה, ומצאו עצמם במשבר כלכלי- חברתי עמוק. בשנות ה- 80 שילב המפעל ילדים אתיופים רבים שעלו במסגרת "מבצע בני משה".  

בשנות ה-90 עם פתיחת מסך הברזל ועלייתם של יהודים מרוסיה – השכיל המפעל להכשרת ילדי ישראל, לשלב ילדים אלו במסגרותיו.

הצלחותיו של המפעל בתחום הינם תוצאה של ניסיון רב, יכולות מקצועיות, מסירות הצוות ותמיכתכם המוראלית והכספית כאחד.

אין ספק כי למסגרת הפנימייתית בכלל, ולמודל המשפחתי בפרט ישנה השפעה רבה ביותר בקליטת עולים, הפיכת התהליך הבינתרבותי כור היתוך להשתלבותם של ילדים הבאים מרקע תרבותי שונה, ולהפנמת ערכים "ארץ ישראליים"

 ביטניה מקונן בוגרת כפר הילדים "נווה יהודה"

נבחרה למגישת המוזיקה השחורה באתר האינטרנט של ערוץ אם-טי-וי

(מתוך תקציר ראיון שנערך עמה ופורסם בעיתון ידיעות אחרונות של סוף השבוע 21.12.07)

 

בכתבת הצבע המתפרסמת במוסף ידיעות אחרונות של סוף השבוע (21.12.07)והמתפרסת על פני 4 עמודים, מספרת ביטניה בת ה-22, שגדלה בכפר הילדים "נווה יהודה" נס ציונה, את סיפור החיים המפותל והקשה שלה ואת הדרך שעשתה עד לקבלת התפקיד הנחשק.

"מגיל שש כשאמא שלי עזבה את הבית, אני עסוקה בלשרוד ולהיות חזקה. אני לא יכולה להרשות לעצמי להישבר ולהתפרק.." אומרת ביטניה , ואולם, רק עכשיו לאחר שנבחרה מבין עשרות מועמדים, להגיש תוכנית מוסיקה שחורה בערוץ אם טי וי ישראל, היא מרשה לעצמה לדבר בפומבי על הפצע שמלווה אותה מילדות.

 

ביטניה יחד עם אחותה הקטנה ניצנית עלו מאתיופיה לישראל עם אביהן לאחר שאמן נטשה אותן ללא כל הודעה מוקדמת. האב שעבר משבר הגירה, לא הצליח להשתלב חברתית ומקצועית בארץ והתקשה להענות לצרכי בנותיו. לאחר שנה וחצי בה למדו הבנות בביה"ס דתי, חיפש האב מסגרת חינוכית פנימייתית שתדאג לצרכי הבנות..."הוא חיפש בשבילנו פנימיה טובה " אומרת ביטניה "עד שמצא את המקום הקסום הזה בית הילדים "נווה יהודה" בנס ציונה" ...

 

"בפנימייה, לראשונה מאז גיל שש הסרתי קצת את האחריות מעליי ויכולתי לחזור להיות ילדה. הייתי אמנם נורא צמודה לאחותי וכשהיו צועקים עליה הייתי בוכה, אבל שם היתה מערכת של מבוגרים שתפקדה והיה סדר מאוד ברור וזה התאים לי מאוד, זוג המדריכים ציפי ויוסי גאווטה שמשו עבורי כהורים לכל דבר." 

בפנימייה כאשר זיהו את הפוטנציאל הנדיר הגלום בה, טופח כשרונה יוצא הדופן של ביטניה

בריקוד. עם השנים שכללה את כשרון הריקוד שלה במסגרת לימודי בלט מחוץ לפנימייה,

לימודים שנתאפשרו הודות לתמיכתם של גופים פילנתרופיים מגוונים. את הצבא המירה

ביטניה בשרות לאומי וזאת כדי להמשיך ולפתח את תחום המחול.

את עבודת הגמר שלה בפסיכולוגיה סוציולוגיה לצורך קבלת תעודת בגרות כתבה ביטניה על

חייה בפנימייה. עבודת הגמר זכתה לשבחים רבים והשיגה ציון 100.

 

אט אט סוללת ביטניה את דרכה לעבר חיים עצמאיים ומלאי תוכן, תוך שהיא מבקשת לסגור מעגלים בחייה.  לאחרונה לאחר שבקשה להיפגש עם אמה, התקיים בין האם לבנות מפגש מרגש בו סיפרה האם את הסיבה לנתק...בזכות חזרתה של האם לחייהן מתחילות הבנות להשיל אט אט את הקליפות ומגלות את אותה ילדות אבודה.. .

כששואלים את ביטניה איפה נפגוש אותה בעוד 10 שנים היא אומרת " אני מקווה שכל המעגלים המשפחתיים יסגרו, שנלמד להכיר אחד את השני ואז גם אוכל להכיר את עצמי יותר טוב ולהיות מאושרת ושלמה.

הייתי רוצה לתת ביטוי לביוגרפיה שלי בריקוד או בכתיבת שירים, ואולי אהיה כבר אמא. מה שבטוח שאני, בניגוד לאמי, אהיה נוכחת בחיים של הילדים שלי"

אחותה ניצנית, אף היא בחורה מוכשרת בפני עצמה, לא התרחקה מאור הזרקורים ומופיעה כיום על הבמה במסגרת תאטרון צה"ל, היא כותבת, מלחינה ומנגנת שירים שהיא כותבת בעצמה.

 



נבנה ועיצוב ע''י תרמת