הילדים שלנו

הילדים שלנו  

כל הילדים הנקלטים במסגרותינו הנם ילדים בריאים ובעלי פוטנציאל שכלי תקין הסובלים מפגיעות סביבתיות המונעות מהם למצות את הפוטנציאל הטבעי שלהם.

הם מגיעים אלינו לאחר שסבלו מהזנחה, אלימות, תפקוד הורי לקוי, דחיה וכו, וע”פ המלצת עובדי רשויות הרווחה שקבעו כי יש להוציאם מהבית. למרות כל הקשיים והחסכים, ילדינו לומדים למצוא הזדמנויות גם בחוויות הכואבות והבלתי נמנעות של החיים, להתמודד בכבוד ובאהבה עם כל אתגר להשיג את מטרותיהם ולהאמין בעצמם !!!

 קרן
“לומר דברי סיום זו תמיד משימה קשה, במיוחד כשיש הרבה מה לומר. להיות בכפר כל כך הרבה שנים, זו מתנה שעם הזמן למדתי להפיק ממנה את המיטב. לא מעט אנשים עזרו לי לסלול דרך בטוחה וטובה בה אוכל לצעוד בבטחה במשך חיי. אני לוקחת עמי שק של חוויות ורגעים מיוחדים שיישארו עמי לעולם מהמקום הנפלא הזה. כפר הילדים הפך להיות חלק בלתי נפרד ממני, ובית לכל דבר. ברגעים הטובים , ברגעים הקשים אך תמיד הוא קיים בשבילי ופותח את דלתותיו בפני. תודה לכל מי שלקח חלק בהתפתחות ובהבנה שלי. במיוחד לרזי שושני מנהל הכפר ואילנה מדריכתי שליוו אותי, עזרו, תמכו והאמינו בי לאורך כל הדרך. תודה. “

גילי ודוד
גילי (בת ה-9) ודוד (בן ה-15) הם אחים משני אבות שונים. האם הגיעה לישראל יחד עם הבן (אביו נותר ברוסיה). האם לאחר הגעתה לארץ נישאה בשנית, והביאה לעולם את גילי. בגיל 3 התייתמה גילי מאביה באופן טראגי (תאונת עבודה). מאחר והאם התקשתה לתפקד הוחלט כעבור כשנתיים, להעביר את הילדים לאחת ממסגרות המפעל להכשרת ילדי ישראל. שבוע לפני קליטתם בכפר (בשנת 2005), נפטרה האם.

גילי נקלטה בכפר בגיל ½ 5, מיכאל נקלט בגיל 11. הסבתא למרות מצבה הבריאותי לקחה על עצמה את האפוטרופוסות. מאחר והסבתא חלתה והתאשפזה בבי”ח, נכנסה הדודה לתמונה בתמורה לקבלת 25% מרכושה של הסבתא. לפני כשנה נפטרה הסבתא, הדודה ברחה עם חלקה בירושה ומאז הילדים בודדים וחסרי בית. ע”פ החוק גילי ברת אימוץ אך אינה מעונינת בכך כלל. לילדים יש משפחה מארחת, אם כי המשפחה מתקשה להכיל אותם בחגים ובחופשות. דוד בגיל 15 , בעזרתנו ובהדרכתנו עוסק בנושא הירושה והעיזבון של הסבתא.

…יש מקום אחר
מיטל נולדה כילדה רביעית להוריה. אביה אלכוהוליסט ומובטל, ורק לעיתים רחוקות הוא נמצא בבית. הוא מסרב ליטול חלק בנטל הכלכלי של גידול המשפחה. אימה של מיטל אינה יודעת קרוא וכתוב, בקושי יכולה למצוא די עבודות ניקיון כדי “לגרד” את הכסף ההכרחי לקיומה הדל של המשפחה. היא אינה מסוגלת לספק את צורכיהם הנוספים של הילדים. מיטל נקלטה לאחרונה באחד מבתי הילדים. בהדרגה היא בונה דימוי עצמי בריא אשר לא יכול היה להתפתח במשך שנים רבות של הזנחה. אנו עמלים לחזק עוד יותר את הערכתה העצמית ולעזור לה לגדול כילדה בריאה בכל המובנים. מיטל הראתה התקדמות נפלאה. היא משתתפת בפעילויות הטבעיות של סביבתה יותר ויותר ומצליחה לבטא את עצמה בחופשיות באותה מידה של חופש ואמון לה זכאי כל ילד.

היי שקטה, עכשיו הכל בסדר…
חלי נקלטה בבית הילדים בנס ציונה בהיותה בת 8 עם פערי לימוד עצומים ושובצה בכיתה משלבת. עד לקליטתה בבית הילדים נדדה ח. בין מוסדות פנימייתיים שונים. אמה הנה פרוצה אשר נטשה את 2 בנותיה (לחלי אחות גדולה יותר). אביה הנו אדם בעל נטיות התעללות קשות ואלכוהוליסט המרצה עונש מאסר בגין התעללות מינית בבנותיו ומעשי אלימות אחרים.
חלי. סיימה לפני שנה את לימודיה התיכוניים, עמדה בהצלחה בכל מבחני הבגרות והתגייסה לצה”ל. מאז, נשמר קשר חם עם חלי, המקפידה לבקר בבית הילדים בעת חופשות ובחגים.

תודה לך בית שלי
“אני עוזבת את הבית שלי, בית כפר הילדים כרמיאל של המפעל להכשרת ילדי ישראל. קוראים לי אילנה. אני כיום בת 17 וחצי. סיימתי בית ספר עם תעודת בגרות מלאה. אני עומדת לפני גיוסי לצה”ל. הדרך שעשיתי כדי להגיע לרגע הזה ארוכה. לפני שבע וחצי שנים, אף אחד מהקרובים אלי לא חשב שתהייה לי תעודת בגרות. כאן, בבית הילדים שלי בכרמיאל, קיבלתי את העזרה והתמיכה, עזרה שהעניקה לי את הכוחות להתגבר על הרבה מכשולים. הבית הזה היה איתי ברגעים של אושר ושמחה וברגעים של עצב. הבית הזה והאנשים שבו עזרו לי להבין מה הם החיים, עד כמה הם יפים ומה טמון בהם. הם עזרו לי לפתח את הכישורים שבי, להציב לעצמי מטרות ולהשיג אותם. לימדו אותי לאהוב ולהיות אהובה.”

“עכשיו, בימים אלו, אני עוזבת את הבית שלי, בית כפר הילדים כרמיאל של המפעל להכשרת ילדי ישראל. אני מודה לכל אותם אנשים נפלאים שסייעו לי. להורי הבית במשפחתון תודה שלימדתם אותי על החיים וידעתם להיות איתי ברגעים הנכונים. תודה על אהבתכם. לכם המדריכים הנפלאים שלי שתמיד ידעתם איפה לעזור, לתת חיוך של אם אוהבת או עצה טובה…תודה! לכם שהייתם לי כהורים ולימדתם אותי את כל שהייתי זקוקה לו, הענקתם תמיד חיוך שנסך בי בטחון ושמחה. תודה על שאהבתם אותי כמו בת. לך, מנהל הכפר ששואל תמיד מה שלומך. תודה שעזרת למשפחתי ולי במיוחד.
תודה על הכל לך, מנהלת הצוות הטיפולי שתמיד ידעת להושיט יד בזמן הנכון ולהיות לי לאוזן קשבת. לך, אלדה (פסיכולוגית) אני מודה על שעזרת לי להתגבר לי על בעיות רבות שהתעוררו. ותודה מקרב לב לכל אנשי ההנהלה על היותכם עמנו נוכחים, מדריכים ועוזרים.” שרון

יחד כל הדרך…
מור ושירן הן שתי אחיות בנות 10 ו-11. הן נקלטו באחד מן המעונות המשפחתיים. אביהן מרצה עונש מאסר בשל עבירות סמים. אמן נכנסת ויוצאת מכותלי מבתי חולים לחולי נפש בשל מחלה נפשית המונעת ממנה לטפל בילדיה הקטנות. הילדות סבלו במשך שנים מהזנחה רבה. לפני כשנה נמצא להן בית העונה על צורכיהן הפיזיים והרגשיים ומעניק להן בית חם ואוהב לו הן ראויות.

כולנו ילדים של החיים
דנה ואור נקלטו באחד מבתי הילדים של המפעל לפני 5 שנים בהיותם בני 7 ו-9, לאחר שאמם התחתנה בשנית ואביהם החורג סירב לגדלם. בהיות האם אישה המתקשה להגן על זכויותיה ולרוב סובלת מאלימות קשה, נאלצה להסכים לקליטתם במסגרת חוץ ביתית. אביהם הנו עבריין סמים מוכר, המסובך עם המשטרה, ולפני שנה נעלם כליל (גם מחיי ילדיו). בעת יציאתם הביתה לחופשות אל בית האם, מבזה האב החורג את הילדים ומכה את אמם על הסכמתה לארחם. מאז שהותם בבתי הילדים שלנו בדרום הארץ, ניכר שיפור רב במצבם הנפשי רגשי ונעשה מאמץ להחזיר להם את שמחת החיים שאבדה. הילדים קשורים מאד לאמם הבאה לבקרם לעתים נדירות. לאור המצב בבית, נמצאה לילדים משפחה המארחת אותם בחגים ובשבתות.

ילד אסור, ילד מותר
יוני הגיע לבית הילדים בהיותו בן 9. אמו חולת נפש ואביו עם רקע של עבריינות. כעבור שנתיים נכנס אביו לכלא. יוני הופנה לטיפול באמנות על רקע זה ובגלל קשיים חברתיים וקשיי הסתגלות למשפחה המארחת אליה נסע בחופשות.

יוני שולב בקבוצה טיפולית עם 2 בנים נוספים. בקבוצה ביטא יוני חרדה רבה וכעסים וכן באו לידי ביטוי קשייו במתן אמון ובשיתוף פעולה עם שאר הילדים. יחד עם זאת, יוני קיבל תמיכה רבה מהמטפלת ומהקבוצה. בשנת הטיפול השנייה קיבל יוני התייחסות פרטנית וגילה יותר פתיחות בביטוי רגשות. המטפלת עבדה על חיזוק החלקים החיוביים שבילד ועל בניית זהות עצמית חיובית שתאפשר השתלבות בריאה בחברה. בשנת הטיפול השלישית החל יוני לגלות מקוריות בעבודתו היצירתית ויכולת גבוהה להתארגנות, לתכנון ולהתמדה, יכולת ריכוז ויכולת דחיית סיפוקים. לצד ההתקדמות הרבה בביטוי היצירתי נמנע יוני משיחה מילולית על קשייו. יוני ביטא בכשרון ובמקוריות ייחודית את עולמו הסוער ומלא הקונפליקטים, אך רק דרך היצירה האומנותית. בשנה האחרונה לטיפול, שהייתה גם השנה האחרונה שלו בבית הילדים, המשיך לבטא יכולת גבוהה ומקוריות, תוך עמידה בקשיים שהתגלו בתהליך היצירתי, וחיפוש דרכי פתרון. היצירות ביטאו תכנים משמעותיים ביותר, כאשר הנושא העיקרי היה פרידה. בנושא זה היה יוני מוכן לדון גם מילולית. דרך נושא הפרידה מבית הילדים הסכים יוני לדון בפרידות הקשות והכואבות בעברו ולדון בהן. יוני סיים את שהותו בבית הילדים בתחושת קבלה ותמיכה, הן בטיפול והן במשפחתון, בהרגשת ערך עצמי ובאופטימיות זהירה לגבי העתיד.

להתגבר על משוכות החיים בהצלחה
“ערב טוב לכולם. נאום הוא לא משהו שאני מורגל בו ולמעשה מעולם לא עשיתי זאת. אבל הערב החלטתי לנצל את ההזדמנות ולהודות מעומק ליבי למנהל הכפר ולצוות על שהם מקריבים את חייהם הפרטיים ופועלים במסירות נפש (ואין זו קלישאה), כדי לטפל בילדים אבודים, ללא מטרה, ללא ביטחון וללא עמוד שדרה… פשוט לטפח ילדים ש”נבלו” כך שיגיעו לפריחה מחודשת… לאנשים נורמטיביים מן הישוב, קשה באמת להבין את סוג העבודה שנעשית כאן, שעה שעה, יום יום, שנה שנה… הילדים שמגיעים לכאן הם ילדים שבורים מבחינה מנטלית, רוחנית ופיסית…המנהל והצוות המקצועי שכאן מעניקים לילדים את ההזדמנות לחוות ולגדול בתוך משפחה חמה ואוהבת, דבר שהוא מובן מאליו בכל בית נורמטיבי…אבל בטח ובטח לא הכל בית…

אני כילד שגדל בכפר הילדים הזה, יכול לספר לכם שהגעתי הנה חסר ביטחון ושבור נפשית, ללא שמץ של הבנה מה זו משפחה. הגעתי מבית עם הורים שבקושי תיפקדו..ובעזרת המקום הזה, חוויתי חוויה מתקנת של משפחה. נתתם לי את כל הכלים כדי שאוכל להתגבר על משוכות החיים בהצלחה. ואילולא הגעתי הנה, רק אלוהים יודע היכן הייתי מסיים את חיי (ילדים שהכרתי בילדותי, מהשכונה, ברובם סיימו חייהם בשאול, או בכלא או עדיין בסמים…, הם בניגוד אלי לא הצליחו לשרוד כי הם לא קיבלו את החום, הביטחון, האהבה, האמונה ביכולות שלי ואת התחליף למשפחה שאני קיבלתי כאן…שזה למעשה עמוד השדרה של כל ילד וילד..
ברגעים אלו כשאני כותב את השורות, ובורר את המילים, זולגות לי דמעות… (גם בעת קריאת הדברים מהדף, נעצר אריק וגרונו נחנק..) אלו הן דמעות של הוקרת תודה לאנשים שכאן שהצילו את חיי והובילו אותי לחוף מבטחים…
היום יש לי משפחה מדהימה, אשה ושלוש בנות אותם אני מגדל על פי הערכים שהוענקו לי כאן. ערכים של אהבה, מסירות, והקרבה… במקביל אני חושב כמה זה קשה לגדל שלוש בנות, ועד היום אינני מצליח להבין איך המנהל והצוות הצליחו לעשות זאת עם מאות ילדים שזכו לכל כך הרבה אהבה, תמיכה וסבלנות. אתם פשוט שליחי הקב”ה, מלאכים שהגיעו כדי לתקן ולסייע לנשמות אבודות ואין לכם שום ענין בעולם החומרי שבו אנו חיים.כי בניגוד לאנשים רגילים העסוקים בחייהם הפרטיים, אתם עסוקים לא בצמיחתכם האישית כי אם בצמיחתם של האחרים…כמו כל צמח היונק את כוחו משורשיו…כך גם אתם…שורשים !!!

אני רוצה לברך אתכם בברכה של הצלחה, שפע ובריאות ושהקדוש ברוך הוא יגמול לכם על כל הנתינה וההקרבה שלכם…”
את הדברים האלו הקריא אריק בוגר כפר הילדים “נווה הרואה” אשקלון, בערב שנערך בכפר הילדים לפני עשרות מוזמנים מהקהילה המקומית ובראשם ראש העיר.

אריק גבר יפה תואר, בעל עסקים חובקי עולם, הגיע לכפר הילדים מלווה בביתו הבכורה (בת ה-9) והיה גאה להציג בפניה את המקום שבו גדל “מה שחשוב בבית הוא לא החיצוניות שבו, כי אם העולם הפנימי והרוחני שלו, הערכים שעוטפים אותו..ואין הדבר חד משמעי בעולם שבו אנו חיים היום…., חשוב לי שביתי תראה איפה צמחתי ..ותפגוש את האנשים שליוו אותי כשאני הייתי ממש בן גילה…” אמר אריק בעיניים דומעות וכולו נרגש..